בן אדם שיום חמישי ישב איתנו
במסיבת יום הולדת של אבא שלי
דיבר ,צחק אכל איתנו על האש
את החיוך שלו שהוא היה איתנו
אני לא אשכח..
החליט לשים קץ לחייו...
בן אדם שיש לו משפחה..
אישה,ילדים נכדים...
איך משמחה אפשר לעבור לעצב?
זה פשוט לא מסתדר לי ...
בכיתי כל כך הרבה שכבר לא נשארו לי דמעות יותר
מה אפשר להגיד למשפחה שלו
שיושבים שבעה עליו?
המילים לא יוצאות מהפה
כמסתכלים עליהם ורואים את העצב והדמעות בעיניים
להגיד "מצטערים על אובדנכם" לא ישפר להם את המצב רוח
ולא יחזיר אותו...
לבוא לבית שלי להסתכל על הסלון ולהגיד
"ה' ישמור רק לפני כמה ימים הוא ישב על הספה הזאת וניהל שיחה עם סבא"
הוא אכל מהכלים האלה שלנו..
הוא אמר שהוא צריך לשתות את התה עם עוגה כי הוא ממש רצה
לטעום מהעוגה של אמא..ראה את המצגת שהכנתי לאבא שהיו שם תמונות שלו גם .
החיים ממשיכים
אבל לא איתו..
לאבד אדם בגלל מצב כלכלי קשה...
לא צריך להיות עשיר ! כל עוד יש לחם מים וקורת גג מעל הראש
שומדבר אחר לא חשוב !
אני מתגעגעת ואתגעגע...ולא מאחלת לאף אחד דבר כזה.
;){kind=link}